הכובען המטורף

המלץ על לינק מאמר הערות הדפס מאמרשתף מאמר זה הזמן בפייסבוקשתף עמוד הגיע בטוויטרשתף מאמר זה הזמן ב-Linkedinשתף מאמר זה הזמן ב-Deliciousשתף עמוד הגיע ב- Diggשתף עמוד זה על Redditשתף לינק זה הזמן בדבר PinterestExpert המחבר ריקי טיילור
ההתנסות העיקרית שלי בעלויות ד”ר טייטלבאום הינה ב-Hub בליבם הטיפולים המתקינים בקרב מתקן הכליאה ריצ’רד ג’יי דונובן בסן דייגו, קליפורניה. עמדתי מול השולחן העוטף שהכיל את כל דפי ההצטרפות היומיים בקרב המט”בים, פטפטתי עם הקצין התורן, כששמעתי קול מאחורי. הקול נסגר תערובת מעורפל על ידי פלסטו ובריטון נשי.

“אני צריכה לשאת מורה למרפאת Facility One. לפרטים כנס לכם לפגוש רק את MTA טיילור כאן”.

הסתובבתי במטרה לאתר את כל הרמקול. הוא נתפסה אישה כבדה בשנות החמישים המוקדמות לחייה עם טיב מזעזעת בידי שיער אדום מקורזל וצבוע, בולטת בטירוף מתחת לכובע אינסופי לא המוניים ומגנטה. הוא לבשה ענין זה שאולי נעשה חליפת כושר מחומר זוהר בהרבה צבעים ייחודיים של סגול. נעליה היו נעלי אפשרות צהובות והיא נשאה כל תיק בד ניכר ואדום. ראיה אישיות וחרוזות הציצו למה אתם מחכים? ואחורה של הקצינה התורנית לביני, מבעד למשקפיים גדולים אודות מייל החיוורות בצורת ירח. המופתעת מהפער החד במראה שלה מכיוון השוטרים לובשי המדים והצוות הרפואי שלובשי השפשפים, לא אני בהחלט לגמרי מופתעת במידה מהווה נתפסה מציגה לכולם שהוא מוניטין ע”מ לחבוש האף אדום בוהק ולהכין בעלי חיים בלונים בעבור האסירים. אני ה-MTA שהוקצה למרפאה במתקן כמו זה. MTA, או יעזור מכאני רפואי, נוצר מקצוע ייחודי למחלקת התיקונים על ידי קליפורניה. הגיע ניצור וכדלקמן נסיון רפואי בא עם מקצוע קצין שלום. מת”א הגיבו בכול מצבי החירום הרפואיים וניהלו מאוד ימים רבים אחר המרפאות בחצר. המחלקה תבטל בקרוב את העבודה, ותינתן לעצמנו ההחלטה על לקחת אחיות או לחילופין קציני בתי רפואה. מאוחר יותר אבחר לשכור קצין כליאה.

“אני MTA טיילור,” אמרתי, “אני לא מאמין שנפגשנו בעבר. תוכלו לבדוק מה אתה בקליניקה?”

היא בעצם עשתה פריחה דרמטית בידה השמאלית והרימה את כל קול הקול המוזר שלה, והשפיעה אודות הסגנון על ידי שחקן שייקספיר.

“אני ד”ר טייטלבאום”, הודיעה גרידא עבורינו, בסיסי לכל אדם ביישוב הסמוך, “אני הפסיכיאטר החדש”.

מספר זמנים להבא, ליוויתי את אותן ד”ר טייטלבאום על פני הכיכר למרפאת “מתקן 1”. הגענו לשער מתקן 1, וקצין השער חקר את אותם הזיהוי שלך.

“אתה הטוב ביותר במערכת הכלא, דוקטור טייטלבוים?” שאלתי. ידעתי שלכניסה לחצר מבנים סוהר בפעם העיקרית תהיה הרגשה סוחפת ומפחידה.

“אני חדש במערכת הכלא, מר טיילור, אולם תקול לצרכנים הכלואים במחלת נפש.” עיניה לבשו מבט קודח, חולמני, מרוחק. “אני כאן ע”מ לתת סיוע לגברים לברוח מהכלא סביר.”

קצין השער, גבר לא בהיר בשנות הארבעים המאוחרות לחייו, הביט בשערה, ואז הביט בי בשאלה. הדיבורים בדבר עזרה לאסירים להימלט הן לא היו דבר שקלקל. תמלול הקלטות לקצין שד”ר טייטלבאום מבקר בלשון הרע.

“זה פשוט דיבורים,” אמרתי. ד”ר טייטלבוים אינם מתעתד לברוח מהכלא בפועל, רק לכלא של חיידקים נפש”.

ד״ר טייטלבוים הרימה את אותה מבטה אל הקצינה שאין להם סימנים מבעד למשקפיה הגדולים. קצין השער קימט את אותה מצחו אך דלת את השער. הינה הסתכל בדבר דר’ טייטלבוים מלמעלה ומטה, כשהוא מתרשם במלוא המוזרות בקרב הלבוש שלה. הנו העווה את אותן פניו וגלגל את אותן עיניו.

“זה תלוי בך, טיילור,” היא בעצם אמר. “הכל מותנה בך.”

נכנסנו ל- Facility One Yard. חצר הכלא נתפסה רצועת אדמה רחבה וסגלגלה מוקפת מסילה באורך שליש הודעה. אסירים לובשים ממחיר השוק CDC כחולים הסתובבו במגמת, וחזרו ליחידות הדירות זה או אחר מארוחת הבוקר. הינם הלכו מפני בגלל ש השעון באותו בגלל, בנות תזכורות לעתים ברמקול “להמשיך לנוע בדבר המסילה”. כלא היא שום דבר נוספת מיותר. אסירים מכירים את הצבעים לכל יום; מהראוי אסירים כחולים ואפורים, מהראוי קצינים ידידותיים לסביבה וחאקי, קירות כלא אפורים. יש אפשרות להניח, אז, את הבחירה על ידי האסירים כשראו את אותם דוקטור טייטלבאום נכנסת לחצר בהרכב הסגול שלה, כובע מגנטה, שערות אדום, נעלי יכולת צהובות מיומן אדום גבוה. אסירים עצרו על המסילה, מצביעים. אסירים שעמדו בתור הכדורים מול המרפאה בהו. חלק נראו מחסנים תקווה, באופן חד משמעי סבורים, כמו שחשבתי בעבר, שהיא מסוגלת להביא סוג של הנאה. נוספים צחקו, ושמעתי שתי צעקות.

אסירים עמדו בעודנו מחכה מול המרפאה לתור גלולות. הם הורשו תרופות בתאים סביר, אבל רפואה פסיכיאטרית נתפסה מוכרחה להינתן במרפאה. בזמן האחרון ממה שקורה בתוך כלא הנו בתגובה לתביעות שהגישו אסירים. מחלקת התיקונים אצל קליפורניה קבעה או שמא הפסידה מספר תביעות שהגישו אסירים שסבלו בשל תקנים רפואיים גרועים וטיפול פסיכיאטרי לא קיימים עד לא מינימאלי. נכסים המשפטהוא לימד למחלקה לשפץ את כל הענין הוא, והמחלקה נאבקה לקחת רופאים, פסיכיאטרים ואנשי רפואה נספחים. בדיוק בגלל זה, העסקה הינה בלב סדר המעלות. כל כולל בתוכו כתב הרשאה רפואי יכול נוצר לקבל בחזרה משרת החוזה של בתהליך עבודה בכלא. הסטנדרטים שימשו פחות או יותר שפויים. תוך כדי כך עם הזמן עבדתי בעלויות פסיכיאטרים ורופאים מצויינים. ברור וכיבדתי פסיכולוגים מסורים. ברור וכדלקמן את אותו אלה שבמחלקות ממהרות לאייש תפקידים, נפלו שיטת היסודות של כל הליך המיון. ע”מ לעמוד בדרישות שהורו בתי שבית הדין, נבדקו האסירים לבעיות הקשורות לבריאות הנפש. הגיע ניצור מינימאלי והכרחי, אמנם היה לזה ואלו השפעות רבה מאוד הכול על בתי הכלא. לפתע, אסירים אובחנו בנות דו-קוטביות, סכיזופרניה, פסיכוזה והתנהגויות אנטי-חברתיות. הנם קיבלו תרופות פסיכיאטריות, שדרשו פגישות מעקב עם הפסיכיאטרים. ועד ל מהרה אלפי אסירים קיבלו תרופות, ופסיכיאטרים קליינטים נדרשו להעניק תשובות על הנעזר בפגישות מעקב. המספר המוגבר אצל פסיכיאטרים הביא לזה שעוד יותר אסירים הושמו בתרופות, ענין זה שדרש לא פחות פסיכיאטרים ופסיכולוגים. ביום אשר בו גרף דר’ טייטלבאום לראשונה למרפאת מתקן ,, ומחירה של התרופות הפסיכיאטריות במתקן הכליאה ריצ’רד ג’יי דונובן התפוצצה ליותר ממיליון וחצי דולרים לשבוע. זה לא חוק תרופות קבועות שנקבעו על ידי רופא.

יהיה באפשרותכם להוריש תרופות פסיכיאטריות לשלוש קטגוריות: תרופות מכיוון התקפים, עליונות ותחתונות. במידה כל אחד מסיט את אותן המחשב האישי בידי הז’רגון הפסיכיאטרי והפסיכולוגי, כל אחד מבין בזמן הקרוב שתרופות פסיכיאטריות אלו סמים, מתקנים פשוטים ופשוטים. שמישהו זוכר קשר בנות אחד מהפסיכיאטרים בחוזה. היא מתבצע בשנות הארבעים המאוחרות לחייו, גבר נוח בלי האויר הטיפוסי של פסיכיאטרים. אכלנו ארוחת צהריים במשרד נכסים MTA במרפאה. האסירים נכלאו בתאיהם לשם ספירה, ואנו היינו לבד.

“אתה מכיר הנושא שמי יכול לעשות למחייתי, טיילור?” הנו שאל.

חייכתי לשם למעט לשולחן בארוחת הצהריים שלי.

“למיטב ידיעתי,” אמרתי, “אתה פסיכיאטר.”

“טוב, וזאת שאני פסיכיאטר”, הוא אמר”, ברם שמישהו לא מסביר בדבר תוכנית הלימודים או הרישיון שלי. שמישהו מסביר כיצד שהנני עושה בפועל”.


“טוב, דוקטור,” אמרתי, בלעתי ביס מסנדוויץ’ טונה, “יכול להיות שגם אני משוגע, ואתה מתאים יותר ממני לסייג רק את ההכרעה הזה, מועדון גלוי עבורינו שאתה מדבר עם אסירים הכול על הסכנות ספציפי, ואז להופיע אלו שיש להן אבחנה ותוכנית אחזקה. כאשר זה במחירי מכסה את זה?”

“ובכן, הנ”ל באיזו דרך כולם מנסחים בכל זאת, אמנם זה אינם לב העניין”, סיפר. “מה שגם אני האומנם הגיע איש סמים מורשה”.

“האם שמישהו אשר להוריד את כל האזיקים שלי?” אמרתי. “זה וידוי?”

היא בעצם חייך.

“אמרתי מורשה, טיילור. מקום יש באפשרותו או אולי לא, זה הזמן מה שהנני. האם אירוע האם כך חשבת על מה הגיע תרופות פסיכיאטריות? סמים, טיילור. זה הזמן הדבר שהן. אלו תשלום ומורדות, וגם אני רושם את הסתימות נרקומנים במוסד כליאה. נוספת אני בהחלט יש לו היתר להפיק זו, אני בהחלט יושב בתא בסקטור לסעוד לפניכם לבלוס איתך צהריים”.

“עכשיו, דוק,” אמרתי. “אני חושב שאולי כל אחד קיים את עצמך בחסר. שמישהו מקווה שאתה עושה הרבה מאוד מעולה. קיים מרחק יקר מכיוון הדבר אנו יעשה אל ה הדבר שמבצעים סוחרי סמים”.

“הבדל במוטיבציה, שאחד מסכים. אולם אירועים אינן במה שאני יבצע. כשרק התחלתי, פתחתי עסק בשכונה, ופרסמתי למרשיתיהם. הרגשתי לאפשר לקרובים, האומנם שעשיתי. מועדון החברה שלך מזהה אילו תהליך כירורגי מגוונים העומדות לי?” הנדתי בראשי וסימנתי לו לצלוח. “אנשים החלו לקחת חלק למשרד שלי בעלות תסמינים ששיננו. ידעתי שהם כבר בסיסי משוחחים עבורינו תסמינים, לכן אני בהחלט רושם לחומרי ריסוס אלו תרופות ספציפיות. הגיע נוצר ברורה. אמנם מתפעל לכם החוזה של שכירות וחשבונות לבצע תשלום. העסק שלך יודע הפרמטר עשיתי, טיילור? רשמתי את אותם התרופות שהם כבר רצו. בסיום זה התפשטה השמועה, ולקוחות המשיכו לתחום פגישות. למעלה ממחציתם שימשו נרקומנים שרצו סמים חוקיים”. הוא הצביע הכול על עגלת התרופות הסמוכה. “זה הדבר שהם כבר. סמים, בנאדם, סמים.”

חוויתי את ההשפעות של התרופה בעצמי כשנה בעבר, כשמישהו הושיט עבורנו בקבוק ריספרידון נוזלי, תרופה שנרשמה להחלקה בסכיזופרניה ובהפרעה דו קוטבית. קונבנציונלי מהנוזל נשפך והיה על דופן הבקבוק. נגעתי בנוזל ביד חשופה. התרופה חלחלה השיטה שנקראת העור שלנו שלי ונכנסה למחזור הדם שלי. במשך עת טובה הייתי באופוריה, צחקתי ודברנית עד מאוד. על אף שהתרופה מתחום הן לא נגעה בשפתי, מקובל מהשפה העליונה שלי קהה. גם בזמן זה, לכל לפני עשור שאני נזכר בתקרית, החלק הזה בשפתי שימש קהה. כמו שאמר הדוקטור הטוב, “סמים, בנאדם, סמים”.

תור הגלולה התבצע רב באופן משמעותי, והגיע מחלון קו הגלולה למסלול די רחוק בקרב כחמישים מטרים. בסמיכות לאלף אסירים נכלאו בחצר מתקן זכוכית שבירה, ומחציתם היוו בתרופות פסיכיאטריות. נפטר.א. עמד בחלל חלון חלל התרופות, רעיון לאסירים את אותם התרופות שלכם השיטה שנקראת חור מלבני. ה-MTA, גבר חיוור-עור מקריח בשם פורד, הסתכל בדבר ד”ר טייטלבאום כשחלפה בשטח. הנו חייך איתי והניד בראשו. מספר אסירים הסתכלו הכול על הפסיכיאטר העתידי, ואז הביטו בי בשאלה. התעלמתי מהמבטים השואלים ועשיתי את אותן דרכי למרפאה. פתחתי אחר דלת המרפאה והובלתי את כל דוקטור טייטלבאום למשרד מאחור.

“זה המשרד שלך, דוקטור טייטלבוים,” אמרתי, פתחתי את אותן הדלת והדלקתי את אותן האורות, מאיר עסק קטן בנות נלווה כיסאות זה מחשב אישי הגיע בדבר פני שולחן מעץ. דר’ טייטלבוים נכנסה למשרד וישבה בכבדות הכול על כיסא השולחן, והניחה את אותו התיק האדום המסיבי שלה בדבר שולחן הפרויקט. “עוד באופן מסוים אביא לוח זמנים של אסירים ותרשימים מסמכים רפואיים בקרב אסירים”.

“מטופלים, מר טיילור,” דיווח דוקטור טייטלבאום. “הם לא רק אסירים. הנם המטופלים שלי, וגם אני הן לא יוכל לחכות לגלות אותם”. היא בעצם הרימה אחר מבטה אלינו שיטת משקפיה הכבירים, הברק הרחוק חזר לעיניה. “אני מבטיח בשבילך שהם מעולם לא ראו כמוני.”

“כן, דר’. אני מאמין שזה יתכן המקרה,” אמרתי. בזמן המעיד המוזר ללא כל ספק שלה, התכוונתי לספק לפסיכיאטר החדש אחר הצד החזק על ידי כל ספק. קונבנציונלי מהפילוסופיה שלי נתפסה, ועודנה, אינן לשפוט עיתון במסגרת הכריכה הכולל. “האם תשאף שהדלת תיסגר או תיפתח?”

“אנא סגור אותם,” סיפר דר’ טייטלבוים. “הגיע בימינו לטקס ההרגעה שלי.”

הנהנתי ויצאתי מהמשרד, סגרתי את כל דלת הבית מאחורי. מתבצע עבורנו רגעים עמוס לפניי והייתי שהמזוזה להתארגן לחדר. השארתי את אותם דוקטור טייטלבוים בעצמכם במשרדה, לקחתי כוס קפה מהסיר שכבר בושלו באוויר הטיפולים, התיישבתי לרוב השולחן והתחלתי לרכוש את אותה הטבלאות הרפואיות של האסיר, לחלק אותם בין מטופלים מסמכים רפואיים לפסיכיאטרים, יחד עם הגנה המיועדים לכל בתרשים היו רשימות רופא טריות להגיד עליהן מרשמים טריים. אני בהחלט שקוע בטקס, כששמעתי אחר ד”ר טייטלבוים יוני אופרה במה שחשבתי יש אפשרות ש איטלקית, הכי חזק שהוא יכולה. יצאתי מחדר הטיפולים. MTA פורד קרה פעם מחדר התרופות.

“מה לעזאזל מתפעל, טיילור?” הינה שאל. עמדתי מבחוץ לדלת משרדו בידי ד”ר טייטלבאום. האופרה המשיכה בקולה המעוות. אסירים הציצו מבעד לחלונות המרפאה, תוהים כיצד קו הכדורים נעצר, ושמעו רק את האופרה האיטלקית הגיעה דרך המרפאה. נדתי בראשי ודפקתי בעדינות על דלת המשרד. האופרה האיטלקית המשיכה פנימה. דפקתי מתאים שנתיים.


“ד”ר טייטלבאום?” התקשרתי. האופרה נמשכה. משכתי בכתפיים לעבר MTA Ford ופתחתי את אותן דלת הבית. דוקטור טייטלבוים ישב מאחורי שולחנה. עיניה היו עתק, ידיה מורמות מעל ראשה, נעות מההבטים דרמטית יאללה ואחורה, מנצחת אודות תזמורת שרק מהווה יכלה לקבל. נראתה הן לא מודעת לנוכחותי, היא בעצם המשיכה בהופעה שלה, קולה התאמץ לפנות לרמות סופרן, ואז ירדה לשפל בריטון, והכל בשיא ריאותיה. הדבר שיכולתי ליצור זה הזמן לחכות שהיא תפסיק. בזמן שתי זמנים האופרה נמשכה. ואז, עם קרשנדו אחרון בידי סופרן צווחני ובריטון מקרטע, ההופעה הגיעה לסיומה פתאומי. לאט, הוא השפילה את אותה ידיה ופקחה רק את עיניה, ממצמצת באור המשרד. הוא בהתה בי מבעד למשקפיה הרציניים, זיהתה אותך בפעם הראשונית בזמן האחרון שנכנסתי.

“יש דבר חשוב שהנני עלול לאפשר עבורך וש, מר טיילור?” היא בעצם קושיה.

“טוב…” אמרתי, “אהמ… הביקוש שגם אני מתעתד הנו…”

“השיר שלי, מר טיילור. משום כך אני כאן?”

“ובכן, אכן, דר’,” אמרתי. “זה נוצר במעט מפתיע.”

“אני מוצא שאופרה מרגיעה, מר טיילור. זה הזמן שכיח מטקס הבוקר שלי. זה מוריד את איכות הלחץ שלי ומכין אותי להמשך היום. עכשיו, אם וכאשר תסלחו עבורנו, השגרה שלי הם הן לא הושלמה. “

“אתה תשיר שוב?” שאלתי.

“לא, מר טיילור,” היא אמרה, “אני אעשה מדיטציה. סגור רק את דלת הכניסה, בבקשה. תודיע עבור המעוניינים כשהמטופל ההתחלתי יגיע.”

השארתי את אותו דוקטור טייטלבאום לבד במשרדה. MTA פורד שמע את כל השיחה.

“היא משוגעת, בנאדם,” דיווח.

“מה אנו הם בעלי זכאות להפיק בקשר ל זה?” אמרתי.

“אנחנו צריכים לכתוב למישהו. בקיצור, מהווה כובענית מטורפת רצינית.”

“לא בא עבור המעוניינים לומר,” אמרתי, שהוא סמל המשמש ואלה אסירים יחד עם קצינים. זה כל הזמן שאנחנו הן לא חוצפן. סניצ’ים שיש שנואים באותה מספר בידי אסירים וקצינים.

“זה נפרד, טיילור. מישהו צריך לאתר.”

“בוא גלוי איך זה יתפתח,” אמרתי. “מה זה יכאב?”

פורד הסכים באי צורך וחזר לקו הגלולות. המשכתי להתכונן לפגישות הרפואיות והפסיכיאטריות. דר’ וונג, הרופא המטפל, גבר אסייתי מינורי במחיר סוג שיער דליל, לבוש חלוק וטרינר אודות מכנסיים וחולצה שמלה, הגיע. הוא דפק המתארת את פתח המרפאה ופתחתי את אותה. היא בעצם צבר למרפאה.

“בוקר אדיב, MTA טיילור,” היא סיפר.

“בוקר מעולה, דר’,” אמרתי.

“זה בוקר טוב?” הינה אמר. פתחתי את אותה הדלת למשרדו והרשיתי לו לקחת חלק. הוא שאל אותך רק את שאלות כל בוקר.

“בוקר מעולה, דוק.” אמרתי.

“בוקר אמריקאי משובח?”

“כן, ד”ר,” אמרתי, “זה בוקר אמריקאי איכותי. קיים קפה מאחור. מוכרחה כוס?”

המומחה חייך והנהן.

“זה קפה אמריקאי?”

“זה נרכש באמריקה,” אמרתי.

“אז אכן,” הינה הודיע. “אני מוכרחה כוס קפה אמריקאית.”

השגרה הזו התנהלה חמישה זמן במשך שבוע במהלך כמעט קיימת. ד”ר וונג, מושתל מאסיה, שחי עוד ועוד מילדותו במאבק להאכיל את אותן למכשיר שלו, שאיכשהו גרידא הגיע לארצות הברית, קל נהפך לרופא, אהב את אותה אמריקה בלהט הגובל בשיגעון. זה אינן התבצע רגעים מעולה פשוט נו אז זה הזמן היה רגעים “אמריקאי”. התבצע לו כאב ראש מלפנים, והבאתי לו מוטרין. הוא שאל במידה זה הזמן מוטרין “אמריקאי”, לקח זאת היגויני עם גמר שהבטחתי לו שזה אכן.

“טוב, דוק,” אמרתי. “אני אביא עבורך אותם.”

https://writeablog.net/guitarform9/btvk-tt-lmv-mrgshvtykm-tsrykym-lhyvt-ysh-bkvkhm-lhvvt-hptrvn-hrtsvy-lgylvy-bytyt לחדר הטיפולים לקחת לרופא כוס קפה. שמעתי זמזום נמוך מגיע מתחת לדלת משרדו של דר’ טייטלבאום. התעלמתי מזה. מהווה אמרה שהוא תייצר הוראת מדיטציה, וזאת בסדר מבחינתי והיה אם הוא תבנה בכל זאת בדממה. הכנתי לד”ר וונג כוס קפה והבאתי לו, הנחתי לוח דקות של חולים אסירים אודות שולחנו. הנו לקח ממני את אותה כוס הקפה ולגם ממנה.

“תודה לאתר שלך, MTA טיילור,” היא בעצם דיווח. “זו כוס קפה אמריקאית ברמה גבוהה.”

“אתה מוזמן, דוק,” אמרתי.

תור הגלולות הסתיים כחצי שעה מעתה והלאה. אסירים החלה לגשת לפגישות רפואיות ופסיכיאטריות זה או אחר. נתתי לחומרי הדברה אלו להיכנס, בודקת בנפרד את אותם הזיהוי והדוקאטים הרפואיים שלכם במסגרת לוח הזמנים, טופחת לחומרים אלו על כלי נשק וחבלה. בדקתי אחר לחץ הדם שלהם ואמרתי לחומרים אלו לעמוד המתארת את משקל כדי לאשר את אותה משקלם. לאחר מכן, הם המתינו ביחד הכול על ספסל מסוג עץ רב בשווקים המרפאה. פתחתי אחר שולחנו על ידי ד”ר וונג והנחתי את אותן התיק הרפואי אצל האסיר הראשוני על שולחנו. פתחתי את אותה כניסה משרדו בקרב דוקטור טייטלבאום כדי לשדר לה את אותה תיק פלילי הצורך ההתחלתי שלה. היא הינו זמזמה ברוגע לעצמה, עיניה גבוהות.

“המטופלים של החברה שלכם מגיעים,” אמרתי והנחתי את אותה התיק על שולחנה.

“עוד מספר זמנים, מר טיילור. עוד הן לא סיימתי עם ארוע ההרגעה שלי.”

תמלול הקלטות בסדר,” אמרתי, “תודיע לכולם כשאתה מוכן.”

הוא עצמה שוב את אותן עיניה והחלה לזמזם לעצמה. השארתי אותה שם, סגרתי את אותן דלת הבית מאחורי. חמש שניות בעתיד הקרוב, דלת המשרד שלה נפתחה. היא בעצם החזיקה את אותו התיק שנתתי לה. הוא הביטה באסירים שחיכו על הספסל.

“מר וויליאמס?” מהווה התקשרה. אסיר כהה בלב שנות השלושים לחייו קם משנתו. היא בעצם הסתכל אודות הפסיכיאטר, ואז הביט בי. היא בעצם הרים גבה.

“באמת, טיילור?” הנו אמר.

“בדרך זו, מר וויליאמס,” סיפר דוקטור טייטלבאום.

האסיר תקופה בכתפיו ונכנס למשרד. ד״ר טייטלבוים סגר את אותם דלת ביתך. פתחתי את הדבר ושוב.

“דוקטור” אמרתי, “הדלת רוצה לתכנן פתוחה לא פחות די מתוך מטרה שאוכל לשמוע ענין זה קורה. להגנתך.”


“זה אינן מקובל”, הודיע דוקטור טייטלבוים. “יש דבר שכזו חיסיון המטופל”.

“זה דירות מגורים סוהר,” אמרתי. סימנתי לעבר האסיר וויליאמס. “הוא אסיר, וגם אני הן לא יכול להותיר השירות לבדכם שיחד איתו.”

פנייה הפכו לגוון עז בידי ורוד, ברם מהווה התיישבה מאחורי השולחן.

“טוב מאוד, במידה כך,” היא אמרה. הוא לקחה נשימה עמוקה והוציאה את אותה לאט. “בואו נמשיך”.

יצאתי מהמשרד, השארתי את הדלת פתוחה במחירי רבע מהדרך. אסירים חדשניים יגיעו לקו הרפואי והפסיכיאטרי, וחלקם שכבר ראו ד”ר וונג רצו לעזוב. טפחתי המתארת את זוג אסירים ע”מ לבדוק שאנו יכולים להגיע קל בעלויות הפרמטר שהם הגיעו איתו, והכנסתי ארבע 2 אסירים. נכנסתי לחלל הטיפולים אשר בו MTA פורד ניצור עסוק בתמלול הזמנות לאירועים חדשות מהטבלאות הרפואיות.

“מה שלום הכובען המטורף?” היא שאל.

“רק שם לב אחר האסיר ההתחלתי בזמן זה. אני מניח שנצטרך לחכות ולראות,” אמרתי.

הן לא לקח הרבה זמן ואפילו עד שנודע כיצד ד”ר טייטלבוים מסתדר שיש להן האסיר. שמעתי את כל האסירה וויליאמס מקללת בקול וד”ר טייטלבאום צועקת בקולה שלא לטעות וש. האסיר צעק ושוב. דוקטור טייטלבוים שחרר צרחה היסטרית. אני ו-MTA פורד רצנו מהחדר, מצווים לאסירים במרפאה לרדת. הנם הורידו את אותו עצמם לאריחים. שלפתי מיכל תרסיס פלפל מהחגורה שלי ונכנסתי למשרד, צעקתי לאסיר וויליאמס לרדת. מהווה נענה, זריזה עוזב את אותן כיסאו וישב המתארת את רצפת המשרד. ד״ר טייטלבאום עמדה מאחורי שולחנה. מייל היוו אדומות ונוצצות מזיעה. כובע המגנטה שלה ניצור בידה, ושערה האדום מתפעל מבולבל.

“אתה בסדר, דוקטור?” שאלתי.

דוקטור טייטלבוים בהה בי. שפתיה רעדו. פניה העגולות רעדו מרוב זעם.

“מה הסבר הגיע, מר טיילור?” מהווה צעקה. “לא יפריעו עבורינו בזמן מפגש טיפולית!”

“צרחתם שכזה בדבר נוסף,” אמרתי.

“זהו תחזוקה, מר טיילור,” אמרה. יותר מידי גופה רעד. “אתה לא מבין? זה טיפול!”

האסיר וויליאמס הרים את אותה ידיו.

“לא עשיתי לה כלום, טיילור. קוראים לי נשבע, בנאדם. הנו א גברת מטורפת.”

ד״ר טייטלבאום סובבה את אותן כובעה, בוהה בכעס באסיר.

“אני אינם גברת משוגעת,” מהווה צעקה. “אני הפסיכיאטר!”

ביציאה מהמשרד שלו, דר’ וונג ניגש מאחורי. הינה הביט בד”ר טייטלבאום. הנו ראה את אותו האסיר בדבר רצפת המשרד ובדק את כל הפסיכיאטר, שעמד, רועד בבירור, לופת את כובע המגנטה רק בשתי ידיו. דר’ וונג הניד בראשו.

“זה,” היא הכריז בחומרה, “זה חלק אינן אמריקאי.” הנו הסתובב מאיתנו, צבר למשרדו וסגר כתבה הבאה את כל דלת הבית.

ד”ר טייטלבוים החזיק אתגר חודש או שמא פריט 2 שנים, החולה אצל המחלקה למלא תפקידים מסמכים רפואיים גובר על החולה בספקים מוכשרים. הנו מעולם אינם השתפרה, למרות שהצעקות “תרפיה” שלה הסתיימו בהוראת הפסיכיאטר העיקרי. אני בהחלט במרפאה ביממה הזעיר ביותר שלה. הנו חבשה את כל כובע המגנטה הידוע לשמצה שלה והייתה לבושה בצהוב וכתום, ואינו בסגול. https://tyler-lentz.technetbloggers.de/hqshr-rq-kht-hyhdvt-vhshyg-vn-hpshry-shsvkhp-t-htb/ לסוף המשמרת שאין להם תקרית גדולה, וישבתי בעסק ה-MTA. הנו הכניסה הראשית אחר ראשה למשרד שלי.

“מר טיילור,” הינה אמרה, “כפי מתחיל ללא כל ספק כבר מכיר, כעת הנו כעת האחרון שלי. הממסד מקובל אינם ניצור מתוכנן למותג המיוחד שלי לטיפול”.

“אני מצטער לשמוע אותם, דוקטור טייטלבאום,” אמרתי, מבלי להתכוון חוק.

“כן, אדיב,” הינה אמרה, “אני נכנסת לבתי עסק בעצמי.” הנו הושיטה לכולם כרטיס הזמנה סגול. הכרטיס נתפס, דוקטור. טייטלבאום, פסיכיאטר משונה, וכלל רק את עשר הטלפון שלה. “אם פעם אחת כל אחד נחוץ שתהיה בו להחזקה פסיכיאטרי, התקשר אלי.” הוא הביטה בי שיטת משקפיה, המבט החלומי והרחיק זה בעיניה החרוזות. “אני יקרה,” היא בעצם אמרה, “אבל קוראים לי הכי טובה…”


Leave a comment

Your email address will not be published.